טבעת אירוסין מתוך שלמות חלק ב

דיברנו קצת על איך הם הכירו, היא סיפרה לי שזה היה חודש בדיוק אחרי החתונה של בת דודה שלה, היא הייתה עם בת דודה שלה במקווה וסבתא שלה בירכה אותן, בחתונה היא עמדה איתה תחת החופה ושתתה מהיין. היא חשבה שזה סתם, אבל חודש אחרי היא פגשה אותו, בתחנת דלק, הוא עזר לה לקרוא למתדלק, והם החליפו טלפונים, ומשם הכל היסטוריה.

שאלתי אותה איך הוא הציע לה.

היא סיפרה שבדיעבד היא יודעת שאחותה והוא קבעו ללכת לראות יחד טבעות אירוסין, והוא תכנן כבר חודשיים לפני להציע לה נישואין ביום ההולדת שלה, היא לא חשדה בכלום.

ביום ההולדת שלה הם הלכו למסעדה, והיא חיכתה למתנה. הוא לא נתן לה את המתנה, בדרך חזרה לאוטו, היא שאלה אותו מה עם המתנה שלי?

הוא ענה שלא הספיק לקנות לה ושביום שבת הם ייסעו יחד לקנות לה מה שהיא רוצה. היא התעצבה ולא חשבה בכלל על טבעת אירוסין.

שהם הגיעו הביתה אחרי נסיעה ארוכה ושתיקה באוטו, היא פתחה את הדלת וכולם היו שם: חברים משפחה כולם (חוץ ממני), אחרי שנרגעה מהפתעה הוא כרע על הברך והוציא טבעת אירוסין מהכיס.

שהיא סיפרה לי את זה חשבתי לעצמי, האם גם הגבר שלי ככה יפתיע אותי? ובכלל, מתי יהיה לי גבר?

דיברנו עליי על התקופה הקשה שאני עוברת, ושאני מאוד רוצה מישהו שיהיה שם בשבילי. היא אמרה לי שלמצוא אהבה מתוך מצוקה, זה לא מתכון להצלחה.

גם היא עברה תקופות קשות בזמן הרווקות, ורק שהיא הייתה שלמה עם עצמה ומה שהיא השיגה והיה לה טוב, היא הכירה אותו.


אז אולי יש לי למה לחכות..

טבעת אירוסין מתוך שלמות חלק א

אם רק היה לי חבר עכשיו, מישהו שיתמוך בי נפשית, אני עוברת תקופה לא קלה, ואני מרגישה בודדה כי אני צריכה לעבור זאת לבד.

עברתי לגור עם אימא שלי לפני כמה חודשים, גרתי שנים בת"א, אבל המצוקה הכספית גרמה לי לחזור לאימא שלי, הייתי מובטלת תקופה ארוכה ולא מצאתי עבודה, חודשיים אחרי שעברתי לאימא שלי מצאתי עבודה, פקידה בבית ספר למוזיקה, זו הייתה עבודה נוחה עם שכר טוב, אבל זה לא החזיק מעמד, אחרי חודשיים פיטרו אותי בגלל בעיות כלכליות בבית הספר.

ושוב אני מובטלת.. קשה לי לחפש נחמה אצל חברות, כי שאני באה אליהם ואני רואה מה להן יש בחיים ולי אין, זה קשה לי יותר.

חברה אחת גרושה, אבל יש לה ילדים, עבודה טובה ובן זוג חדש, חברה אחרת נשואה עם שני ילדי קטנים, החברה השלישית התארסה לא מזמן, בדיוק בתקופה הכי קשה שלי, שעברתי לגור אצל אימא שלי והייתי מובטלת, שראיתי את התמונה בפייסבוק של טבעת אירוסין, כמעט בכיתי, לא יכולתי להתקשר אליה אפילו להגיד לה מזל טוב.

לאחר מכן שמצאתי עבודה, התקשרתי ונפגשנו, היא הייתה נראית קצת שונה, פתאום אישה עמדה מולי, כנראה שעם טבעת אירוסין זה נראה אחרת, ישבנו בבית קפה, ודיברנו, אני שמתי לב לזה שישבנו מול חנות של טבעות אירוסין, היא לא..

חשבתי אולי היקום מנסה לרמוז לי משהו.. שתכיף אכיר את אהבת חיי ואולי גם לי יציעו נישואין בקרוב. אבל זה לא קרה.

הבחור עם טבעת אירוסין חלק ב

הייתי יוצאת לכל מקום שיש סיכוי שיהיה שם, לא תמיד הוא היה מגיע אבל בפעמים שכן הייתי כל כך מצטערת על זה כי הוא היה מגיע כל פעם עם בחורה אחרת, ואני יודעת איך הוא מתייחס אליה עכשיו, כמו מלכת העולם, גם אני הייתי אחת מהן, פעם אחת הייתי כל כך שיכורה, שאפילו ניגשתי אליו ולחברה החדשה שלו, ואמרתי לה, "עוד שבועיים הוא יעלם לך מהחיים, כמו שהוא עשה לי" וכאילו שזה לא מספיק עוד שאלתי אותו "למה הוא לא אוהב אותי יותר?? למה הוא אמר לי שאני חלומו של כל גבר?" באותו רגע זה היה נראה לי הדבר הכי נכון לעשות. למחרת בבוקר פחות.

למחרת עברתי ליד חנות של טבעות אירוסין, כמעט התחלתי לבכות אבל עצרתי את עצמי, החנות הזאת קיימת מאז ומעולם ליד הבניין שלי, אבל משום מה לא שמתי לב אליו עד שהכרתי אותו, שהתחלנו לצאת, הייתי עוברת מול החנות ומסתכלת על טבעות אירוסין, אפילו מצאתי טבעת אחת שכבשה את ליבי, בדיוק כמוהו. ככה אני כבר שנה וחצי, עוקבת אחרי כל צעד שלו, ומנסה להיות בכל מקום שהוא יוצא אליו, לפעמים הוא עם חברים, ובלי בת זוג, ואז הוא מתקרב אליי, ואומר לי מילים יפות. אבל יום אחרי הוא שוב נעלם. חברות שלי אמרו לי שאני חייבת להפסיק להיות אובססיביות אליו. כי זה הורס לי את הסיכוי להכיר מישהו אחר שאולי באמת יגשים לי את החלום ויציע לי נישואין עם טבעת אירוסין, אבל זה לא עוזר, אני יודעת שזה לא טוב, אבל אני לא יכולה לשלוט בעצמי, אני לא יכולה למחוק אותו מהמחשבות שלי.

הבחור עם טבעת אירוסין חלק א

הכרתי אותו לפני שנה וחצי, אלה היו השלושה שבועות הכי יפים בחיים שלי, סוף סוף אחרי שנים של חיפושים אחרי גבר אמיתי ומערכת יחסים לטווח ארוך, פגשתי אותו, הוא גרוש, הוא ידע לפנק אותי כמו שאף גבר לא פינק אותי, מסעדות פאבים, מועדונים, כל יומיים היינו יוצאים למקום אחר, בכל מקום הוא מכיר את כולם, והכיר לי את כל החברים שלו והמכרים שלו. הרגשתי שהפעם זה הדבר האמיתי, ידעתי שעוד חצי שנה נעבור לגור יחד, ואחרי שנה הוא יביא לי טבעת אירוסין, כל בוקר שהייתי ישנה אצלנו, הוא היה הולך בבוקר לעבודה, ואני הייתי מנקה לו את הבית, מסדרת, מכינה לו סיר עם תבשיל טעים והולכת לדירה שלי. כל ערב הוא היה מתקשר ואומר שלי תודה על האוכל ועל הסידור של הבית ושאני אישה שהיא חלומו שכל גבר, ככה הייתי בטוחה שיום יבוא והוא יילך לחפש לי טבעות אירוסין ויציע לי נישואין.. ממש בקרוב, הרי אני חלומו של כל גבר, אז הוא כנראה מאוד מעריך אותי ויודע מה יש לו ביד.

אבל זה לא קרה, אחרי שלושה שבועות הוא נעלם מחיי כאילו לא היה, לא ענה לטלפונים ולהודעות, אחרי שבוע שלח לי הודעה שהוא חזר לאקסית שלו והוא מבקש שלא אתקשר אליו יותר, הרגשתי כאילו מישהו הכניס לי סכין בלב, טבעת אירוסין כבר לא אקבל ממנו, אבל כל כך נקשרתי אליו שהיה לי קשה לשחרר, הייתי עוקבת אחרי כל צעד שלו בפייסבוק, מחפשת לראות לאן הוא ייצא בסופי שבוע.

טבעת אירוסין של נטלי חלק ב

בחודשים האחרונים אני מרגישה כמה היא חסרה לי, כמה קשה לי שהיא לא כאן כמה רחובות ממני, כי כל "החבורה" שלנו התפרקה היא הייתה הדבק של כולם היא חיברה בין אנשים שונים שבלעדיה לא היו מוצאים מכנה משותף. חוץ מזה שגם אני כבר רוצה לקבל טבעת אירוסין, זה מצחיק אבל בניגוד לחברות אחרות שהיו לי שכל הזמן היו סביב תכנון החתונה ושמלה, היא ממש לא כזו.. היא בכלל לא מדברת על זה, רק אם שואלים אותה, אז היא עונה תשובות קצרות. היא תמיד אמרה שלא מעניין אותה כל הטקסיות הזו והמסיבה הגדולה, גם טבעת אירוסין לא היתה בראש סדר העדיפויות, היא הייתה בטוחה שהן יתחתנו, ולא דיברה איתו על הצעת נישואין אף פעם. אולי ככה מגיעים למצב של טבעות אירוסין? לא חושבים על וזה מגיע לבד? כמו שאומרים שתפסקי לחפש חבר את תכירי מישהו. שזה בערך המוטו של נטלי בחיים, מה שצריך לקרות קורה, פשוט צריך ליהנות בדרך. כמו שאמרתי תמיד הכל הלך לה בקלות, יש לה תואר ראשון במדעי התנהגות וכלכלה. ולי אין בכלל חברות אקדמיות חוץ ממנה, ששאלתי אותה אם היה לה קשה בלימודים היא אמרה שזו הייתה חוויה כיפית ופה ושם היו מבחנים.

גם חבר טוב שלה שהכרתי דרכה אמר: לא יודע איך היא הוציאה תואר, כל הזמן היינו יוצאים ומבלים אבל תמיד היו לה ציונים טובים, והיא הייתה לומדת רק יומיים לפני מבחן, ביומיים האלה הייתה מסתגרת בחדר, לא היינו רואים אתה. שזה די דומה לזוגיות שלה, שפתאום כבר לא רואים אותה מבלה בת"א, היא מגיעה לת"א פעם בחודשיים, קובעת עם כולם, וכולם מגיעים הפגישות האלה שהם מעין איחוד של "החבורה".

טבעת אירוסין של נטלי חלק א

לנטלי תמיד הכל הלך בקלות, עטוף בצחוק שסוחף איתו את כולם. את נטלי הכרתי דרך שכנה שלי שהייתה חברה שלה, נטלי תמיד צחקה על הכל ועל כולם אבל זה היה הקסם שלה, כולם ידעו שהיא צוחקת, ולכן אף אחד לא נפגע ממנה.

אני ונטלי התקרבנו, והפכנו להיות חברות טובות, יש לה אישיות כובשת, תמיד שהיינו פוגשות אנשים, גברים או נשים הם הפכו להיות חברים וחברות קרובים והכל בזכות נטלי. היינו אוהבות להיכנס לחנויות של טבעות אירוסין ולמדוד טבעות בטענה שאנו בנות זוג ועומדות להתחתן. מי היה מאמין שנטלי זו שמוקפת ידידים, מצחיקה וכובשת, תהפוך לאישה המושלמת? היום היא מאורסת לגבר מקסים, הם גרים יחד בראשון לציון, ומגדלים כלב זאב חמוד ושובב. בן הזוג שלה vציע לה נישואין ונתן לה טבעת אירוסין קלאסית עם שילוב של אבנים קטנות בצדדים, טבעת באמת מיוחדת כמו נטלי. בשנתיים האחרונות בקושי יוצא לי לראות אותה, מאז שעברה לגור בראשון, אבל פעם בכמה חודשים אני מגיעה לבקר, והיא פשוט הפכה לאישה המושלמת, היא אופה עוגות, מבשלת תבשילים שלא יביישו אף סבתא. הבית שלה נקי תמיד, הרצפה מבריקה וכל דבר נמצא במקום שלו. נטלי תמיד הייתה זורמת אבל במובן החיובי, אם בשעה 3 בלילה הייתי מתקשרת אליה עם לב שבור, היא הייתה עוזבת הכל ולוקחת אותי למועדון, סימן ההיכר שלה היה אולסטאר (הנעליים). אבל היום היא הולכת על עקבים ולובשת שמלות. אני לא יודעת מה הגיע קודם השינוי בלבוש או טבעת אירוסין אבל כל המכלול הזה מתאים לה.

טבעת אירוסין עם מלא תקלות.

חשבתי על הזה הרבה, והחלטתי שאני רוצה להפתיע אותה עם הצעת נישואין, כבר תכננתי הכל, אני אקח אותה למדבר נפרוש סדין ונשתה יין טוב, ואז אני אשאל אותה אם היא רוצה לחיות איתי עד סוף החיים.
קבעתי עם אחותי ללכת לחנות של טבעות אירוסין, אימא שלי התרגשה ששמעה את זה, התחילה לבכות, אמרתי להם שלא יפלטו שום דבר לידה בארוחת ערב, וכולם הסכימו לשמור על הסוד.
הלכתי עם אחותי לקניון וראינו המון טבעות אירוסין מסוגים שונים, טבעות אירוסין מיוחדות, טבעות קלאסיות ועוד כל מיני שמות שאני לא זוכר. בסוף לאחר מה התלבטויות, מצאתי את הטבעת שהכי תתאים לה, טבעת אירוסין בסגנון קלאסי עם אבנים קטנות צדדיות.
הטבעת הייתה אצלי, כבר כמה ימים אני הולך איתה בכיס הקדמי שבג'ינס. אבל אז התחיל המבצע, המלחמה, התוכנית שלי לנסוע למדבר קרסה, כל פעם שהיינו בבית והרגשתי זה הרגע להציע לה, הייתה אזעקה, אחרי 5 ימים של לחימה, והבנה שזה לא יגמר בקרוב, החלטתי לעזוב את הרעיון הזה ולחכות קצת, אבל זה כל הזמן היה לי בראש, ברגע שאתה לוקח על עצמך החלטה כזו זה לא קל לעזוב אותה בצד. ואז הייתה אזעקה ב- 6 בבוקר, נכנסנו לממ"ד ובזויות העין ראיתי את הג'ינס שלי עם הקופסא של הטבעת אירוסין מבצבצת. מבחינתי זה היה סימן, כרעתי על הברך עם תחתוני בוקסר והצעתי לה, היא התחילה לבכות, זה היה פורקן של הלחץ מכל המלחמה וההתרגשות תוך כדי בכי היא אמרה כן, חיבקתי אותה.